גרעין החלוץ לקיבוץ געתון

השנים חלפו, הנסיבות השתנו והסגנונות האישיים נבדלו זה מזה,

אך הרעיונות המנחים והרוח השומרית נותרו כשהיו. על אף כל זאת

ולמרות ההתלהבות והכוחות המחודשים, האמביוולנטיות הפכה

לתכונה הבולטת בעשייתה של השומר הצעיר בקובה בשנים ההן.

תקופה קצרה לאחר מכן, הלהט והאופטימיות שהיו מנוף העשייה

בשנותיה הראשונות של התנועה פינו את מקומם להתמודדות עם

שינוי נוסף, שאמור היה להשפיע השפעה מכרעת על התפתחותה

המאוחרת.

השלטון החדש חוקק מספר חוקים כלכליים חדשים, ומייד עם

החלתם הובחנו בקהילה היהודית ניצנים של הגירה. ממדי התהליך

היו מצומצמים בהתחלתו, אך בהדרגה הורגשה האצה שהלכה

וגברה בקצב עקבי. מספר החניכים של השומר הצעיר ירד שוב,

והגרעין שהכין את עלייתו לגעתון )קיבוץ השוכן בגליל המערבי,

שהוקם בשנת 1948 על ידי חברי השומר הצעיר מהונגריה שהגיעו

לארץ כמעפילים( התחיל להגשים אותה והעביר את הנהגת

התנועה לקבוצה שתחליף אותו. בתנועה – השבועון שסקר את

הפעילות השוטפת של התנועה – וגם הדו"חות שנשלחו לארץ

ציינו בפירוט רב את האירועים המשמעותיים ביותר. לשם הדגמה

בלבד נציין רק אחדים מהם:

מפקד לכבוד אסתר וצבי

לכבוד החברים היקרים אסתר ]קליינהאוס[ וצבי ]ליטווין[,

שעומדים על סף ההגשמה החלוצית, ייערך ב 19- בדצמבר

הקרוב מפקד בקן. זאת תהיה מחוות הוקרה צנועה אך כנה

של הקן כלפי אלה ששירתו אותו נאמנה והקדישו לו את

מיטב שנותיהם. אנחנו יודעים שכל מה שעשו עד כה מתגמד

לעומת מה שעוד יעשו, לגאוותה של תנועתנו בקובה ) 1960 (.

במסיבות הפרידה לאסתר וצבי ולחיים חייט והוריו שעלו איתו,

השתתף קהל רב: חברים של תנועות הנוער החלוציות, ועד ההורים

והידידים למען התנועה, קרובי משפחה, עסקנים קהילתיים,

המנהל המיתולוגי של בית הספר שבו עבדו כמורים חלק מחברי

השומר הצעיר וכד'.

צבי זוכר את תקופת פעילותו בתנועה כחוויה נעימה במיוחד:

אני זוכר את החברו תּ, את האווירה, היה חשוב מאוד להיות

שייך למסגרת מוגדרת. תמיד השתתפתי בכל מה שיכולתי,

הוריי אף פעם לא התנגדו לפעילות שלי. בהכשרה עבדתי

עם התרנגולות המטילות, זאת הייתה חוויה מעניינת מאוד.

מצידה, אסתר זוכרת עד עצם היום הזה שזמן קצר לאחר בואם

לקיבוץ היא השתלבה בסטודיו לריקוד של יהודית ארנון, ניסיון

שהעניק לה סיפוק רב ואינספור חוויות. בחלוף הזמן, הפך הסטודיו

ההוא ללהקת המחול הקיבוצית, ומשכנה נמצא עד היום בקיבוץ

געתון.

גם יצחק צ'רבוני ופנינה זגובלוב נישאו זמן קצר לפני עלייתם

ארצה. המסיבה נערכה באולם של בית העם – שהוצע להם כמתנת

כלולות, לאות הוקרה על תרומתם לחיים הקהילתיים – ואליה

הוזמנו, כמובן, כל חברי התנועה. הזמן יוכיח שמסיבה זאת הפכה

לאירוע סמלי בחיי היהודים בקובה: איש לא ידע עדיין שזאת תהיה

החופה האחרונה שתיערך בהוואנה; שלושה עשורים יחלפו עד

קיומה של החופה הבאה, אבל זה כבר סיפור אחר.