top of page

תולדות התנועה

מייסדי השומר הצעיר היו מהגרים מפולין וליטא, שהגיעו לקובה בזרם המהגרים של שנות העשרים של המאה הקודמת. רובם היו אנשים צעירים שסבלו ממוראות מלחמת העולם הראשונה, ותקוותם הגדולה הייתה להגר לארצות הברית. סגירת שערי ההגירה של ארצות הברית על ידי חוקי "המכסות" הביאה לקובה אלפי יהודים שקיוו להשתמש בה כקרש קפיצה, או תחנת מעבר. השנים הראשונות בתולדות היהודים ממזרח אירופה היו שנים של תחלופה רבה בין מהגרים נכנסים ויוצאים, שהקשו על גיבושם של הארגונים היהודיים. יהודים שהשתייכו בארצות מוצאם לתנועה הציונית הקימו את  Unión Sionista "התנועה הציונית בקובה" [ציוניסטישע פאראייניקונג] כארגון המשלב בתוכו את כל המפלגות הציוניות. המספר הקטן של הציונים וההגירה המתמדת לארצות הברית גרמו להחלטה לאחד את כל הציונים תחת קורת גג אחת. כשהוקמה תנועת השומר הצעיר היא פעלה במסגרת ההתאחדות הציונית.
המלחמה המשותפת נגד הנאצים העמידה במחנה אחד את הליברלים והקומוניסטים, שתמכו בהקמתה של מדינה יהודית בארץ ישראל. בקרב הקהילה היהודית חלה עליה גדולה בתמיכה בתנועה הציונית, וגם אנשים שהיו קרובים, שלא היו ציונים, שינו בהדרגה את עמדתם האידיאולוגית. הקהילה היהודית בקובה נכבשה על ידי התנועה הציונית.
 

דו"ח הכתוב בספרדית וללא חתימה נשלח למחלקת הנוער של ההסתדרות הציונית העולמית בירושלים לאחר ביקור קצר בקובה. בין היתר, מזכיר הדו"ח כמה עובדות מעניינות:
השומר הצעיר היא קבוצת הנוער הציונית החשובה והעיקרית בקובה,  תוכנית הפעולה שלה זהה לתוכניות השומר הצעיר בארצות אחרות, וגם שיטות העבודה שלה דומות.
השומר הצעיר הוא הכוח העיקרי העומד לימינה של הקרן הקיימת בהוואנה. השומרים עוסקים בגיוס כספים למען הקרן הקיימת בכל המסיבות והחגים, הם אלה שעוברים מבית לבית בזמן שחוגגים אירועים משפחתיים, והם אלה שמרוקנים את הקופסאות הכחולות.
פעילות חשובה מאוד של השומר הצעיר היא תוכנית רדיו בת שעה שלמה, המשודרת כל יום בין שבע לשמונה בערב. היא תורמת רבות להפצת הרעיון הציוני בעיר הבירה (השידורים לא נקלטים בפרובינציות).
יוזמה ברוכה נוספת של השומר הצעיר בהוואנה קשורה לניסיון להקים קבוצות נוער ציוניות בעיירות מסוימות שבהן מתגוררים יהודים. הודות לכך הוקמו התאגדויות נוער קטנות הפועלות בהשפעת השומר הצעיר בקמאגויי, סנטה קלרה, סנטיאגו דה קובה, גואנטנאמו. קבוצות אלה צמחו בעקבות  הביקורים של השומרים מהוואנה בפרובינציות אחדות. החברים מעיר הבירה עומדים בקשר  עם הפרובינציות. חלק מחברי התנועה עברו לקמאגויי Guanahaní.  חקובו גולדשטיין נולד בגואנאני עבר עם משפחתו בהיותו בן ארבע, וזוכר את הניסיון ההוא כחוויה אישית.

* * *

בשנים ההן יצא הקן לדרך חדשה ומאתגרת: הוא עזב את בניין ההתאחדות הציונית, שבו פעל לאורך תקופה ממושכת, ועבר לביתו החדש ברחוב סאנטוס סוארז בקרבת מקום לבית הספר היהודי. טקס חנוכת הבית היה פתוח לקהילה כולה, והשתתפו בו קונסול ישראל בקובה, נציגים מההתאחדות הציונית, מקרן הקיימת לישראל וחברי ועד ההורים. כפי שהיה נהוג באירועים כאלה, התוכנית האמנותית נוהלה על ידי חברי התנועה.
המעבר לבית החדש היה לא רק ציון דרך בחיי התנועה אלא גם הרפתקה לא פשוטה, מפני שההחלטה לעזוב את הבניין הקהילתי הייתה כרוכה בצורך לשלם את דמי השכירות, משימה לא קלה בלשון המעטה בהתחשב במצבה הכלכלי של התנועה ושל חבריה.  אירגון הסעתם הבטוחה של החניכים אל הקן ולדאוג לביטחון של הקן החדש יומם ולילה. כמו כן, וככל שחוסר היציבות הפוליטית בקובה הלך וגבר, גברו גם הקשיים לשמור על קצב הפעילות הרגיל בקן. למרות זאת, גדוד החלוץ, שבאותה התקופה היה אחראי על ניהול התנועה, עמד במשימה ותנועת השומר הצעיר הצליחה לרשום לעצמה הישגים אחדים, כגון: ההחלטה לשלוח שוב בוגרים לסנטיאגו דה קובה כדי לחדש את הפעילות של צעירי הקהילה הקטנה שבעיר. השתתפותם של נציגי התנועה הקובנית במפגש עם עמיתיהם ממקסיקו, בדצמבר 1957. 
עובדה נוספת, גם היא ראויה לציון, הייתה השתתפותם של יצחק צ'רבוני ושושנה פרליס כנציגי קובה (בשם השומר הצעיר והנוער הציוני, בהתאם) בקונגרס העולמי הראשון של הנוער היהודי ב-1958 בירושלים.   השתתפו בו ארגונים ותנועות מ-150 ארצות, שייצגו 35 נציגים מישראל ומ-333 קהילות מכל הקשת האידיאולוגית. עם שובו להוואנה, הכין יצחק דו"ח מפורט שסיכם את רשמיו מאותה חוויה מכוננת. 

bottom of page