אודות השומר הצעיר קובה
אודות השומר הצעיר קובה
אודות השומר הצעיר קובה
About Us
גרעיני עליה של השומר הצעיר מקובה
גרעין עליה הראשון מקובה : חלום שהתגשם
אנחנו שמחים לבשר לכם שביום חמישי ה 28- ביוני 1951
תתקיים החנוכה החגיגית של הקיבוץ הלטינו-אמריקני געש
במדינת ישראל.
חברי קיבוץ זה הם חלוצים לטינו-אמריקנים
ואיתם נמנית גם קבוצת השומרים הקובנים שעלו ארצה לפני
שנה...
געש – הקיבוץ הלטינו-אמריקני הראשן – מונה 150 צעירים
שהגיעו מאורוגוואי, ארגנטינה, בוליביה, ברזיל, מקסיקו, צ'ילה
וקובה, והם חלק מהדור היהודי שהקים את התנועה הציונית
החלוצית שהפכה לבסיסה של הציונות המגשימה באמריקה
הלטינית.
נכון להיום, לקיבוץ געש יש מקורות ייצור משלו, חיים
תרבותיים וחברתיים פעילים מאוד ו 25- ילדים שהם פרחיו
היפים והרעננים ביותר...
הטקסט הקודם הופיע במכתב ביידיש שנכתב ביוני 1950 על
ידי העסקן הקהילתי סנדר קפלן ונשלח לוועדות המנהלות של
המוסדות היהודיים השונים. המכתב בישר על הקמת הקיבוץ
הלטינו-אמריקני הראשון, תאר את ראשית דרכו ומנה את אפיוניו
המרכזיים.
הקמת הגרעין הלטינו-אמריקני והקמת הקיבוץ היו תולדה
והמשך ישיר של הקמת מדינת ישראל, אירוע מכונן ששינה את
ההיסטוריה היהודית בת-זמננו ושהשפיע השפעה מכרעת לא
רק על היישוב היהודי בפלסטינה המנדטורית, אלא על הקהילות
היהודיות בתפוצות באשר הן. השומר הצעיר בקובה לא היה יוצא
מהכלל ולזה נתייחס להלן, בפריסת מניפה שתלקט אירועים,
מצבים וחוויות המשקפים את מרצו ואת תנופתו.
מאז ימי הבראשית הלא רחוקים שלה, הצליחה התנועה להתגבר
על המכשולים ולא להיעצר. כפי שצוין באחד מהפרקים הקודמים,
עוד בשנות השלושים – כשאיש לא העז לחלום שחלוצי אמריקה
הלטינית יממשו את חזון העלייה – הצליחו שניים מהמייסדים בכך
הודות לסרטיפיקטים שהנפיק המנדט הבריטי ושהוקצו לקובה.
זאת ועוד: כדי לנצל גם את הסרטיפיקט השלישי, אחד מהשומרים
נשא בנישואים פיקטיביים צעירה שגם היא הייתה חברה בתנועה.
הישגי התנועה מבחינת ההגשמה הציונית חרגו משורותיה שלה,
כפי שניתן ללמוד מאפיזודה בעלת משמעות סמלית: קצת יותר
מעשור לאחר הנפקת הסרטיפיקטים הנ"ל, גם "החותן והחותנת"
של אותו עולה ראשון זכו לאישורי עלייה משלהם, כפי שמתואר
במכתב שההנהלה הסוכנות היהודית שלחה לקובה ב 12- ספטמבר
1947 בעקבות רישיונות העלייה שהונפקו לטובת קרובי המשפחה
של תושבי הארץ:
אנחנו מצרפים למכתב זה את רשימת האנשים בארצכם
שלמענם הנפיקה המחלקה לעלייה רישיונות עלייה, בהתאם
לבקשות שהועלו על ידי קרובי המשפחה שלהם...
בשנים הראשוניות ההן, הוכיחה התנועה הקובנית את יכולתה
לשלב בין המשך קו פעולתה לבין חידוש ופתיחות; לקדם יוזמות
ופרויקטים חדשניים מחד ולהתמיד מאידך בפעילותה ביחס
לקהילה היהודית בקובה, העולם היהודי בכלל ומדינת ישראל
בפרט. לשם המחשה בלבד נביא דוגמאות אחדות המממשות את
המשולש שהוזכר כבר.
Shomrim2
'בסימן דביר גרעין עליה ב
; הבה נחזור לשומרים הקובנים,
ואכן, בימים ההם היה דביר – או לפי שמו הרשמי "דבירה" – קיבץ
צעיר מאוד, שהוקם ב 1951- צפונה לנגב, קרוב למקום שבו נמצא
היום יער דביר; לפי דבריו של גדליה לושינסקי, בתקופה ההיא "העץ
הקרוב ביותר אלינו היה בגדרה". הקיבוץ, שנקרא כך על שמה של
עיר עתיקה באזור, הוקם על ידי קבוצת חלוצים מהונגריה, שאליהם
הצטרפו עולים חדשים מאמריקה הלטינית( צ'ילה וקובה) וחברי
תנועה אחרים שהיו כבר בארץ.
כתב העת של השומר הצעיר שיצא לאור בסוף שנת 1952 הקדיש
עמוד שלם ל"קיבוצים שלנו" – געש במקום ראשון ודביר אחריו.
אבל אל נא נקדים את המאוחר; הבה נחזור לשומרים הקובנים
שהכינו את עלייתם לדביר. חברי הגרעין הראשונים התחילו
להתארגן ב 1951- . מזכיר התנועה בשנים ההן, אהרון (ארצ'י) ברום,
לא שכח עד עצם היום הזה את הקפדנות שבה חיבר את הדוח ודביר הוצג במילים הבאות:
לא שכח עד החברים יהודית שוכן ושאול אלטשון הפכו לזוגה ]בעברית
במקור[ והם מכינים את עלייתם... במכתבם לחבריהם בגעש
שאלו מהו המקום המתאים להכשרה; יעקב לאופר ציין
שאנגליה היא האופציה המומלצת.
הזוג הצעיר לא נסע לאנגליה כי ההכשרה שם לא קיבלה אותם
בעקבות תנאיה הפיזיים הלא מתאימים. ברזיל הייתה אלטרנטיבה
אחרת שנלקחה בחשבון, אבל גם היא לא יצאה לפועל. בסופו של
דבר, יהודית ושאול הגיעו לניו ג'רזיי יחד עם יוסף קופרמן, אסתר
בולבנק ואהרון-ארצ'י ברום, ומשם עלו לדביר ) למעט יוסף, שנישא
לאתי אפלבאום, שומרת מארצות הברית שאותה הכיר בהכשרה
ושאיתה עלה לקיבוץ גל-און). בדו"ח שנכתב ביידיש ושהוגש
למליאה של ההתאחדות הציונית, התייחס גדליה לושינסקי לנושא:
אנחנו רוצים לחלוק אתכם את הבשורה המשמחת, מפני
שאנו מרגישים סיפוק עמוק על הישגה הלאומי החשוב של
תנועתנו הציונית בקובה. אנחנו סבורים שגם אתם תעריכו
לאשורה את עלייתה של הקבוצה השנייה של שומרים
קובנים. מדובר בהישג של הציונות המגשימה כולה, המגביר
את כבודה ותהילתה של התנועה הציונית כולה בקובה.
בימינו אנו מסתכלת יהודית על הקשיים של הימים הראשונים
בהומור ובגעגועים, ומתוך שלל הסיפורים היא מתייחסת להחלטה
שהעולים החדשים מאמריקה הלטינית ימסרו את ספריהם )כולם
על טהרת השפה הספרדית!( לספריית הקיבוץ. למותר לציין שאיש
מלבדם לא היה מסוגל לקרוא אותם, הואיל שמקימי הקיבוץ לא
שלטו בשפתו של סרוונטס; אבל העקרונות הקולקטיביסטים של
התנועה היו כה מושרשים שכולם קיימו אותם ללא היסוס. מין
הראוי לציין שדברים דומים קרו גם בקיבוצים אחרים השייכים לכל
הזרמים האידיאולוגיים במסגרת הציונית.