​

   דביר הסיפור

​

; הבה נחזור לשומרים הקובנים,

ואכן, בימים ההם היה דביר – או לפי שמו הרשמי "דבירה" – קיבץ

צעיר מאוד, שהוקם ב 1951- צפונה לנגב, קרוב למקום שבו נמצא

היום יער דביר; לפי דבריו של גדליה לושינסקי, בתקופה ההיא "העץ

הקרוב ביותר אלינו היה בגדרה". הקיבוץ, שנקרא כך על שמה של

עיר עתיקה באזור, הוקם על ידי קבוצת חלוצים מהונגריה, שאליהם

הצטרפו עולים חדשים מאמריקה הלטינית( צ'ילה וקובה) וחברי

תנועה אחרים שהיו כבר בארץ.

כתב העת של השומר הצעיר שיצא לאור בסוף שנת 1952 הקדיש

עמוד שלם ל"קיבוצים שלנו" – געש במקום ראשון ודביר אחריו.

אבל אל נא נקדים את המאוחר; הבה נחזור לשומרים הקובנים

שהכינו את עלייתם לדביר. חברי הגרעין הראשונים התחילו

להתארגן ב 1951- . מזכיר התנועה בשנים ההן, אהרון (ארצ'י) ברום,

לא שכח עד עצם היום הזה את הקפדנות שבה חיבר את הדוח ודביר הוצג במילים הבאות: 

 

  לא שכח עד החברים יהודית שוכן ושאול אלטשון הפכו לזוגה ]בעברית

במקור[ והם מכינים את עלייתם... במכתבם לחבריהם בגעש

שאלו מהו המקום המתאים להכשרה; יעקב לאופר ציין

שאנגליה היא האופציה המומלצת.

הזוג הצעיר לא נסע לאנגליה כי ההכשרה שם לא קיבלה אותם

בעקבות תנאיה הפיזיים הלא מתאימים. ברזיל הייתה אלטרנטיבה

אחרת שנלקחה בחשבון, אבל גם היא לא יצאה לפועל. בסופו של

דבר, יהודית ושאול הגיעו לניו ג'רזיי יחד עם יוסף קופרמן, אסתר

בולבנק ואהרון-ארצ'י ברום, ומשם עלו לדביר ) למעט יוסף, שנישא

לאתי אפלבאום, שומרת מארצות הברית שאותה הכיר בהכשרה

ושאיתה עלה לקיבוץ גל-און).  בדו"ח שנכתב ביידיש ושהוגש

למליאה של ההתאחדות הציונית, התייחס גדליה לושינסקי לנושא:

אנחנו רוצים לחלוק אתכם את הבשורה המשמחת, מפני

שאנו מרגישים סיפוק עמוק על הישגה הלאומי החשוב של

תנועתנו הציונית בקובה. אנחנו סבורים שגם אתם תעריכו

לאשורה את עלייתה של הקבוצה השנייה של שומרים

קובנים. מדובר בהישג של הציונות המגשימה כולה, המגביר

את כבודה ותהילתה של התנועה הציונית כולה בקובה.

בימינו אנו מסתכלת יהודית על הקשיים של הימים הראשונים

בהומור ובגעגועים, ומתוך שלל הסיפורים היא מתייחסת להחלטה

שהעולים החדשים מאמריקה הלטינית ימסרו את ספריהם )כולם

על טהרת השפה הספרדית!( לספריית הקיבוץ. למותר לציין שאיש

מלבדם לא היה מסוגל לקרוא אותם, הואיל שמקימי הקיבוץ לא

שלטו בשפתו של סרוונטס; אבל העקרונות הקולקטיביסטים של

התנועה היו כה מושרשים שכולם קיימו אותם ללא היסוס. מין

הראוי לציין שדברים דומים קרו גם בקיבוצים אחרים השייכים לכל

הזרמים האידיאולוגיים במסגרת הציונית